כאשר זוג לקוחות פוטנציאלי פונה אליי לבירור עריכת הסכם ממון – אני תמיד מתחיל ואומר שאין בעיה לכתוב הסכם, אומנם זה לוקח זמן, ויהיו טיוטות, אבל זה החלק הקל. החלק הקשה הוא בהבנת בני הזוג את הכתוב ויישומו במרוצת הזמן.

לפני כשבוע ניתן פסק דין בבית המשפט העליון:

רקע – האיש והאישה נישאו בשנת 1996 ונפרדו בשנת 2019, נולדו להם 3 ילדים, בנוסף האישה קיבלה קרקעות במתנה בטרם הנישואין (הקרקעות נרשמו על שם האישה)

חיי הנישואין– הקרקעות הוכשרו לבנייה, נחתמה עסקת קומבינציה, האיש היה מעורב בפרויקטים, טיפל בהשכרת דירות ולרבות כסף שהכניס האיש, כספי השכירות הועברו לחשבון משותף, ועוד.

פסק דין– מתקיים שיתוף קנייני ולכן לאיש מגיע חלק.

בע"מ 17735-09-24 פלונית נ' פלוני (נבו 30.6.2025)

הכלל המשפטי בעניין שבנדון הוא לפי סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, שתמציתו- נכס שניתן במתנה או בירושה או בטרם נישואין שייך לצד המקבל.

וכך יש בני זוג שמסתפקים בחוק ומסתמכים עליו ולא טורחים לערוך הסכם ממון. בנוסף חוק זה לא חל למשל על ידועים בציבור ולפיכך רצוי להגן על נכסים בעריכת הסכם חיים משותפים. אבל- חוק והסכם זה לא מספיק, אם לא יודעים ליישם אותם ולדבוק במה שכתוב בהם לאורך זמן.

שוב, אין בעיה לערוך הסכם ממון בטרם נישואין, כמו גם שאין בעיה לערוך הסכם חיים משותפים לבני זוג ידועים בציבור, כמו גם שאין בעיה לערוך הסכם ממון לנכס ספציפי. הבעיה היא הבנת מה כתוב בהסכם ויישומו.

כמו שאני נוהג לזמן לקוח להכנה לדיון קדם בבית משפט, מה לומר, מה אסור לומר, איך נראה הדיון, מה יגיד השופט וכיו"ב, כך גם בעריכת הסכמים אני דואג שהלקוחות ישכילו בתחום הנדרש:

– פגישה ובה סקירת המצב החוקי והמשפטי בנושא הנדון.

– חילופי שאילתות שעולות תוך עריכת הטיוטות באמצעות דוא"ל.

– העלאת סוגיות שונות \ בחירת מנגנוני הגנה בהיוועדות חזותית.

– לבסוף הלקוחות מקבלים תזכורת כתובה לפעולות שעליהם ליישם על מנת לקיים את ההסכם הנדון.

והכל על מנת שלא ייפלו לתוצאה של פסק הדין הנ"ל, ודומיו.

אני קורא פסקי דין מזה כ 10 שנים, מטבע הדברים אני לא זוכר את כולם בעל פה, אך אני זוכר אנקדוטות חשובות, בענייננו הנדון כאמור – שינוי בהתנהגות יכול להפוך נכס מוחרג למשותף גם אם היה הסכם ממון.

מה לעשות שבמרוצת השנים הדבר הפך כמעט לדבר שבשגרה, החיים דינמיים, בני זוג שכחו עם הזמן את מהות ההסכם שחתמו עליו לפני שנים, וכעת הם מערבבים נכסים, כספים וזכויות, ורק בעוד כמה שנים שחלילה ייפרדו, עורכי הדין שלהם יגלו את ערבוב הנכסים ויטענו לשיתוף למרות הסכם ממון.

הגם שהמונח "שינוי חוזה בהתנהגות" לא זר במשפט הישראלי, בדיני החוזים, בדיני העבודה, צרכנות, כך לאחרונה בית המשפט המחוזי תל אביב קבע כי התנהגות עקבית בין הצדדים לאורך זמן גרמה לשינוי ההסכם המקורי:

‏‏"במקרים המתאימים, חרף הוראה הסכמית לפיה שינוי החוזה יעשה בכתב, יכולים הצדדים במהלך השנים לשנות את ההסכם באופן אחר. זאת כאשר מדובר בצדדים שווי כוחות המנהלים יחסים ארוכי טווח, וניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים באופן עקבי ומתמשך כי הצדדים ביכרו לשנות את החוזה, חרף ההוראה החוזית המחייבת שינויו בכתב."

ע"א (מחוזי ת"א) 52192-03-23 וורנר גרבה נ' גומי עין שמר בע"מ (נבו 16.1.2024)

כאמור, אני תמיד טוען שכעורך דין אני לא חותמת גומי, מעולם לא "חתמתי" על טפסים של מכרים ומשפחה מהר מהר כי הם צריכים, יש לי אחריות כעורך דין, להסביר, להכין, להעריך, להתריע, להזהיר. וכך מבחינתי אין כל הפתעה בפסק הדין החדש, המסקנה איפוא היא לא בעריכת הסכם ממון – זה כבר ברור, המסקנה הנדרשת היא הבנה ויישום הכתוב בהסכם לאורך זמן.

למידע נוסף